המצווה הראשונה - פרו ורבו
המצווה הראשונה שנכתבה בתורה היא מצוות פרו ורבו, שנאמר בפרשת בראשית: "ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ", ועוד נאמר בפרשת נח (בראשית ט, א) : "ויברך אלהים את נח ואת בניו, ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א, כח).
המצווה הראשונה שנכתבה בתורה היא מצוות פרו ורבו, שנאמר בפרשת בראשית: "ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ", ועוד נאמר בפרשת נח (בראשית ט, א) : "ויברך אלהים את נח ואת בניו, ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א, כח).
לפני שנרחיב את הדיבור על
החשיבות הגדולה של המצווה הזו, נבאר מעט את גדריה. אמרו בית הלל במשנה במסכת יבמות
(יבמות סא, ב), שכדי לקיים את מצות פרו ורבו, חייב אדם שיהיו לו לפחות בן ובת.
אמנם לפי דעת בית שמאי, דווקא בשני בנים זכרים מקיימים את המצווה, אך להלכה לא
נפסק כן, ורק כאשר יש לאדם בן ובת, הרי הוא מקיים את מצות פריה ורביה. ועוד תנאי
חשוב להזכיר, שרק אדם שהוליד בן ובת שמסוגלים להוליד מקיים את המצווה, אבל אם אחד
מהם עקר, לא קיים את המצווה, עד שיהיו לו בן ובת המסוגלים להוליד (שולחן ערוך
אה"ע א, ה).
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חשיבות מצוות פרו ורבו - הרב אמנון יצחק
חשיבות מצוות פרו ורבו - הרב אמנון יצחק
וכמובן צריכים להוסיף
ולומר, שאמנם על ידי בן ובת מקיימים את מצוות התורה - 'פרו ורבו', אבל אמרו חכמים
שמצווה להרבות בבנים ובבנות עד כמה שאפשר.
כך כתב השולחן ערוך בהלכה
הראשונה בחלק אבן העזר : "חייב כל אדם
לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים וממעט את הדמות וגורם לשכינה
שתסתלק מישראל".
וכן כתב הרמב"ם
(רמב"ם, הלכות אישות טו, טז) : שאע"פ שקיים אדם פריה
ורביה בבן ובת, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל
מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם. וכך
אמרו חכמים (יבמות סא, ב ; סב, ב), שאדם שנולדו לו בן ובת ונפטרה אשתו, ישתדל אף
הוא לישא אשה אחרת ולהוליד עוד ילדים. ושני טעמים לדבר. ראשית, משום שככל שיהיו
לאדם יותר בנים ובנות, הרי הוא מקיים מצווה זו בהידור גדול יותר, שנאמר (קהלת, יא,
ו) : "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר - הזה או
זה, ואם שניהם כאחד טובים". שנית, משום שהמצב הטבעי של האדם הוא להיות נשוי,
שנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח) , וכל אדם
שאין לו אשה שרוי בלא שמחה ובלא ברכה ובלא טובה (יבמות סב, ב).